משנה: הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּיכְסֵי יְתוֹמִים וּמִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִין וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנכסים משועבדים. משום דאי הוי גבי מן הלוה גופיה והוה טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה ואנן טענינן בשביל לקוחות דילמא אי הות גבית מן הלוה הוה טעין אשתבע לי ובעית אשתבועי השתא נמי אשתבע ושבועות הללו אע''פ שתקנת חכמים הן אינן אלא כעין של תורה בנקיטת חפץ שכל שבועות שתקנו במשנה כעין של תורה הן:
עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה. תקנת חכמים היא כדי להפיס דעתו של בעל:
לא תפרע אלא בשבועה. בבבלי מפרש טעמא משום דפרע דייק דמיפרע לא דייק ורמו רבנן עליה שבועה כי היכי דתידוק:
מתני' הפוגמת כתובתה. כדמפרש ואזיל במתני' דלקמן:
הלכה: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וּלְיוֹרְשַׁיי כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְהִיא שֶׁעָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ. אֲבָל אִם עָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. דּוּ מַתְנִיתָא. לֹא עָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא אֵין הַיּוֹרְשִׁין מִַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אִם עָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְעָתִיד לָבוֹא. וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְשֶׁעָבַר. אֵיזֶהוּ לְשֶׁעָבַר. מִשְּׂעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִיוּלוּ עֲשָׂאָהּ אֶפִּטְרָפּוֹס לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְהָא תַנִּינָן לֹא עָֽשְׂתָהּ אֶפִּטְרָפּוֹס אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אִם אִם עָשָׂת אֶפִּיטְרוֹפָּא הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְעָתִיד לָבוֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְשֶׁעָבַר. פָּתַר לָהּ עַל רֹאשָׁהּ. וְאִין עַל רֹאשָׁהּ כְּהָדָא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. לֹא סוֹף דָּבָר בִּנְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ אֶלָּא אֲפִילוּ נְכָסִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּטָה בָהֶן לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. פָּתַר לָהּ מִשְּׂעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה. דָּמַר רִבִּי אַבָהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 55b מִשְּׂעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. שֶׁלֹּא תְהֵא מַנִיחָתוֹ וְהוֹלֶכֶת לְבֵית אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כמי שגבת. כלומר אלא שחכמים עשו אותה כמו שגבתה כבר ומיכאן והילך התביעה ביניהם שהוא תובעה עכשיו נפרעת ממני שטר של מאתים פרוע ובחנם היית גובה הכל והיא אומרת מנה ונמצא שהיא עכשיו כנשבעת ונפטרת והילכך לא תיפרע אלא בשבועה והיינו דקאמר שעשו אותה כעין שבועת תורה. וכגוונא דאמר בבבלי סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דמודה מקצת הויא ודחי לה רבא דמדאורייתא נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטל' אלא מדרבנן וכדפרישית במתני':
גמ' כעין שבועת תורה ירדו להן. חכמים ירדו בתקנה זו כעין של תורה וכלומר דלא תימא דהוי כמודה מקצת שהוא אומר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא נתקבלתי אלא מנה ושבועה מדאורייתא היא קמ''ל דאינה אלא תקנת חכמים כדמפרש ואזיל. וה''ג כמו שהוא בשבועות. וכתובה לא הוחזקה בידה לגבות אלא כמי שגבת מיכן והילך והוא כתובעה עם השטר וכו' ושם כתוב נפרעת שלא בשבועה וטעות הוא והעיקר כמו שהגהתי כאן וה''פ דרבי זעירא מסיק למילתיה שאין כאן שבועה דאורייתא שהרי כתובה לא הוחזק בידה לגבות כלומר שעדיין לא גבתה ועכשיו נשבעת ונוטל' ואנן קי''ל דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הן ולא נשבעין ונוטלין:
ומשני פתר לה משעת מיתה עד שעת קבורה. כלו' הא דקאמרי לעיל דאין היורשין משביעין אותה בנכסים ששלטה משעת מיתה עד שעת קבורה דבהא כ''ע לא פליגי כדאמר ר' אבהו בשם ר''י וכדתני בר קפרא טעמא שלא תהא מניחתו מוטל בביזיון והולכת לבית אביה ולא פליגי ר' יונה ורבי יוסי אלא במה שנעשית אפטרופא לאחר קבורה דלר' יונה היורשין משביעין אותה אפי' פטרה גם מיורשין ולר' יוסי אין משביעין אותה:
גמ' והוא שעשת אפיטרופא בחיי בעלה. דוקא על עסק שעשת בחיי בעלה יכול לפוטרה אף מיורשיו:
אבל אם עשת אפיטרופא לאחר מיתת הבעל היורשין משביעין אותה גרסינן. דעל מה שנעשית אפיטרופא לאחר מיתה אינו יכול לפוטרה מיורשיו שכבר הנכסים ברשותן הן:
דו מתניתא לא עשת אפיטרופא וכו'. כלומר דרבי יונה מפרש דסיפא דקתני אם נעשית אפיטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא והיינו במה שעוסקת לאחר מיתת בעלה אמצעיתא נמי קאי שאפילו היכא דפטרה גם מיורשיו לא פטרה אלא במה שנעשית אפיטרופא בחיי בעלה:
ואין משביעין אותה לשעבר. כלומר השתא ע''כ הא דקתני לשעבר לאו על עסק שבחיי בעלה קאי דפשיטא דהא גם מיורשיו פטרה ואיזהו לשעבר משעת מיתה עד שעת קבורה דאע''ג שעל אפיטרופא שנעשית לאחר מיתה היורשין משביעין אותה היינו דוקא במה שעוסקת לאחר קבורה אבל במה שעוסקת משעת מיתה עד שעת קבורה אין היורשין משביעין אותה כדלקמן:
ורבי יוסי אמר. אפי' במה שנעשית אפיטרופא לאחר מיתת בעלה מהני פטורו שפטרה מן היורשין ואין משביעין אותה:
והא תנינן וכו' אם עשת אפטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא. וקשיא לרבי יוסי:
פתר לה. רבי יוסי על ראשה על הרישא קאי והיא מתני' דלעיל היכא שלא פטרה אלא מעצמו אבל לא מיורשיו דאז היורשין משביעין אותה על אפיטרופא שנעשית לאחר מיתת בעלה:
ופריך ואין על ראשה כהדא ר' יונה ורבי יוסי וכו'. כלומר ואם על רישא קאי קשיא הא קאמרי לעיל אפילו בנכסים ששלטה בהן לאחר מיתת בעלה אין היורשין משביעין אותה וקשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי והא דלא פריך נמי דרבי יונה אדר' יונה דהא לדידיה אמציעתא נמי קאי ואפילו היכא דפטרה גם מיורשיו ס''ל דמשביעין אותה על העתיד לבא והיכי קאמר לעיל אפי' נכסים ששלטה בהן לאחר מיתה אין היורשים משביעין אותה ואפילו היכא דלא פטרה אלא מדנפשיה משום דאיכא למימר לר' יונה לא קשיא מידי דהא דקאמר לעיל בנכסים ששלטה לאחר מיתה אין היורשין משביעין אותה היינו משעת מיתה עד שעת קבורה כדמפרש לה לשעבר במתני' וקמ''ל התם דאע''ג דלא פטרה אלא מדנפשי' אין משביעין אותה אבל אליבא דר' יוסי אכתי לא אסיק אדעתיה סתמא דהש''ס דמודה לר' יונה בהא ולדידיה איכא למימר לשעבר דקאמר בחיי בעלה הוא והילכך מקשי ליה דידיה אדידיה:
הלכה: הָֽלְכָה מִקֶּבֶר בַּעֲלָהּ לְבֵית אָבִיהָ כול'. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כְּעֵין שְׁבוּעַת תּוֹרָה יָֽרְדָה לָהֶן. כְּתוּבָּה הוּחְזְקָה בְיָדָהּ לְגַבּוֹת. כְּמִי שֶׁגָּבָה. וְהוּא כָתוּב עִם הַשְּׁטָר שֶׁלְּמָאתַיִם פָּרוּעַ. וְהִיא אוֹמֶרֶת מְנָה. לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כמי שגבת. כלומר אלא שחכמים עשו אותה כמו שגבתה כבר ומיכאן והילך התביעה ביניהם שהוא תובעה עכשיו נפרעת ממני שטר של מאתים פרוע ובחנם היית גובה הכל והיא אומרת מנה ונמצא שהיא עכשיו כנשבעת ונפטרת והילכך לא תיפרע אלא בשבועה והיינו דקאמר שעשו אותה כעין שבועת תורה. וכגוונא דאמר בבבלי סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא דמודה מקצת הויא ודחי לה רבא דמדאורייתא נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטל' אלא מדרבנן וכדפרישית במתני':
גמ' כעין שבועת תורה ירדו להן. חכמים ירדו בתקנה זו כעין של תורה וכלומר דלא תימא דהוי כמודה מקצת שהוא אומר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא נתקבלתי אלא מנה ושבועה מדאורייתא היא קמ''ל דאינה אלא תקנת חכמים כדמפרש ואזיל. וה''ג כמו שהוא בשבועות. וכתובה לא הוחזקה בידה לגבות אלא כמי שגבת מיכן והילך והוא כתובעה עם השטר וכו' ושם כתוב נפרעת שלא בשבועה וטעות הוא והעיקר כמו שהגהתי כאן וה''פ דרבי זעירא מסיק למילתיה שאין כאן שבועה דאורייתא שהרי כתובה לא הוחזק בידה לגבות כלומר שעדיין לא גבתה ועכשיו נשבעת ונוטל' ואנן קי''ל דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הן ולא נשבעין ונוטלין:
ומשני פתר לה משעת מיתה עד שעת קבורה. כלו' הא דקאמרי לעיל דאין היורשין משביעין אותה בנכסים ששלטה משעת מיתה עד שעת קבורה דבהא כ''ע לא פליגי כדאמר ר' אבהו בשם ר''י וכדתני בר קפרא טעמא שלא תהא מניחתו מוטל בביזיון והולכת לבית אביה ולא פליגי ר' יונה ורבי יוסי אלא במה שנעשית אפטרופא לאחר קבורה דלר' יונה היורשין משביעין אותה אפי' פטרה גם מיורשין ולר' יוסי אין משביעין אותה:
גמ' והוא שעשת אפיטרופא בחיי בעלה. דוקא על עסק שעשת בחיי בעלה יכול לפוטרה אף מיורשיו:
אבל אם עשת אפיטרופא לאחר מיתת הבעל היורשין משביעין אותה גרסינן. דעל מה שנעשית אפיטרופא לאחר מיתה אינו יכול לפוטרה מיורשיו שכבר הנכסים ברשותן הן:
דו מתניתא לא עשת אפיטרופא וכו'. כלומר דרבי יונה מפרש דסיפא דקתני אם נעשית אפיטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא והיינו במה שעוסקת לאחר מיתת בעלה אמצעיתא נמי קאי שאפילו היכא דפטרה גם מיורשיו לא פטרה אלא במה שנעשית אפיטרופא בחיי בעלה:
ואין משביעין אותה לשעבר. כלומר השתא ע''כ הא דקתני לשעבר לאו על עסק שבחיי בעלה קאי דפשיטא דהא גם מיורשיו פטרה ואיזהו לשעבר משעת מיתה עד שעת קבורה דאע''ג שעל אפיטרופא שנעשית לאחר מיתה היורשין משביעין אותה היינו דוקא במה שעוסקת לאחר קבורה אבל במה שעוסקת משעת מיתה עד שעת קבורה אין היורשין משביעין אותה כדלקמן:
ורבי יוסי אמר. אפי' במה שנעשית אפיטרופא לאחר מיתת בעלה מהני פטורו שפטרה מן היורשין ואין משביעין אותה:
והא תנינן וכו' אם עשת אפטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא. וקשיא לרבי יוסי:
פתר לה. רבי יוסי על ראשה על הרישא קאי והיא מתני' דלעיל היכא שלא פטרה אלא מעצמו אבל לא מיורשיו דאז היורשין משביעין אותה על אפיטרופא שנעשית לאחר מיתת בעלה:
ופריך ואין על ראשה כהדא ר' יונה ורבי יוסי וכו'. כלומר ואם על רישא קאי קשיא הא קאמרי לעיל אפילו בנכסים ששלטה בהן לאחר מיתת בעלה אין היורשין משביעין אותה וקשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי והא דלא פריך נמי דרבי יונה אדר' יונה דהא לדידיה אמציעתא נמי קאי ואפילו היכא דפטרה גם מיורשיו ס''ל דמשביעין אותה על העתיד לבא והיכי קאמר לעיל אפי' נכסים ששלטה בהן לאחר מיתה אין היורשים משביעין אותה ואפילו היכא דלא פטרה אלא מדנפשיה משום דאיכא למימר לר' יונה לא קשיא מידי דהא דקאמר לעיל בנכסים ששלטה לאחר מיתה אין היורשין משביעין אותה היינו משעת מיתה עד שעת קבורה כדמפרש לה לשעבר במתני' וקמ''ל התם דאע''ג דלא פטרה אלא מדנפשי' אין משביעין אותה אבל אליבא דר' יוסי אכתי לא אסיק אדעתיה סתמא דהש''ס דמודה לר' יונה בהא ולדידיה איכא למימר לשעבר דקאמר בחיי בעלה הוא והילכך מקשי ליה דידיה אדידיה:
תַּנֵּי הַפּוֹגֶמֶת. לֹא הַפּוֹחֶתֶת כְּתוּבָּתָהּ. כֵּיצַד. הָֽיְתָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וְהִיא אוֹמֶרֶת מְנָה. נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. מַה בֵין פּוֹגֶמֶת וּמַה בֵין פּוֹחֶתֶת. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. פּוֹגֶמֶת בָּא מַשָּׂא וּמַתָּן בֵּינֹתַיִים. פּוֹחֶתֶת לֹא בָא מַשָּׂא וּמַתָּן בֵּינֹתַיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פוגמת בא משא ומתן בנתיים. כלומר יש כאן עכ''פ הודאה במה שנשא ונתן לה במקצת וכמודה במקצת היא אבל פוחתת לא בא משא ומתן בנתיים שהרי לדבריה לא נתן לה כלום אלא שפוחתת כתובתה מעיקרא היא:
והיא אומרת מנה. לא התקבלתי כלום אלא שמודה אני שמתחלה לא היתה כתובתי אלא מנה:
היתה כתובתה מאתים. והוא אומר התקבלת כתובתיך:
תני הפוגמת. דוקא פוגמת לא תפרע אלא בשבועה ולא הפוחתת שהיא נפרעת שלא בשבועה:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָן. עֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְדִכְוָותָהּ. וְעֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְחוּתָה לֹא תִפְחוֹת אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשָׁעָה שֶׁעֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְחוּתָה בְעֵד אֶחָד מַכְחִישׁ אֶת שְׁנַיִם. וְאֵין עֵד אֶחָד מַכְחִישׁ אֶת שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי. שאני גבי פחותה דלא מהימן עד אחד לחייבה שבועה שהרי השטר לפנינו בשני עדים ובשעה שעד אחד מעיד שהיא פחותה הוי כהכחשה ואין עד אחד מכחיש את השנים אבל בפרעון לאו הכחשה היא:
כמה דאת אמר תמן. כמו דאמרינן במתני' עד אחד מעידה שהיא פרוע' לא תפרע אלא בשבועה ואימא נמי דכוותה בעד אחד מעידה שהיא פחותה דלא תפרע אלא בשבועה:
תַּנֵּי. יוֹרֵשׁ שֶׁפָּגַם אָבִיו שְׁטָר חוֹבוֹ הַבֶּן גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. בְּזֶה יָפֶה כֹחַ הַבֶּן מִכֹּחַ הָאָב. שֶׁהַבֶּן גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. וְאָב אֵינוֹ גוֹבֶה אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. וְנִשְׁבַּע שְׁבוּעַת יוֹרֵשׁ. שֶׁלֹּא פָקַדְנוּ אַבָּא. שֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַבָּא. שֶׁלֹּא מָצִינוּ שְׁטָר בֵּין שִׁטְרוֹתָיו שֶׁלָּאַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְעָא. מַתְנִיתָא דְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ וְלֹא שוֹתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן טָעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. הָבִיאוּ בַעֲלִי וַאֲנִי שׁוֹתָה. בְּרַם הָכָא. בְּדִין הָיָה אֲפִילוּ אָבִיו לֹא יִשְׁבַּע. תַּקָּנָה תִיקְּנוּ בוֹ שֶׁיִּשְׁבַּע. בּוֹ תִיקְּנוּ. בִּבְנוֹ לֹא תִיקְּנוּ. כֵּיוָן שֶׁמֵּת הֶעֱמַדְתָּה אֶת בְּנוֹ עַל דִּין תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוסי. דלא דמי כלל דהתם טעמא דב''ש מפני שהיא אומרת הביאו לי בעלי ואני שותה שאני מוכנת ואין המניעה ממני אבל הכא טעמא אחרינא איכא וכ''ע מודים בה שהרי בדין היה שאפי' אביו לא ישבע אלא שתקנה תיקנו חכמים שישבע משום דפרע דייק וכו' ובו תיקנו ולא בבנו דכיון שמת וליכא טעמא דרמו רבנן שבועה עליה כי היכי דלידוק העמידוהו על דין תורה שגובה בלא שבועה:
מתניתא דב''ש. בתמיה האי ברייתא לא אזלא אלא כב''ש דתנן בפ''ד דסוטה מתו בעליהן עד שלא שתו בש''א נוטלת כתובה אע''פ שאינה שותה דבעינן והביא האיש את אשתו וליכא ושמא זינתה ואין לה כתובה משום דקסברי ב''ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי והנכסים בחזקת בעל השטר הן והבאים להוציא ממנה עליהם להביא ראיה וקס''ד דה''נ טעמא הוא הואיל והשטר בידו וכעומד ליגבות הוא:
ונשבע שבועת יורש. אעפ''כ שבועת היורשין עליו שלא פקדנו וכו':
הבן גובה שלא בשבועה. דהא דקי''ל אין אדם מוריש לבניו ממון שיש עליו שבועה דוקא בשהיה עליו שבועה מן הדין אבל בפוגם שטרו שהיא גופה אינה אלא מתקנת חכמים בכה''ג לא אמרי' אין אדם מוריש וכו' כדמסיק לקמן וכן אמרינן בבבלי שבועות דף מ''ח:
הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּיָהּ לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה כול. אָמַר רִבִּי יוֹחָָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין פּוֹרְעִין מִנִּיכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא בִשְׁטָר שֶׁהָרִיבִּית אוֹכֶלֶת בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף לִכְתוּבַּת אִשָּׁה. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מִפְּנֵי מְזוֹנוֹת. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. מָאן חָשׁ לִמְזוֹנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בְּמִגְבָּה הַדָּבָר תָּלוּי. מַאי כְדוֹן. מִפְּנֵי חִינָא. מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּ הַכֹּל קוֹפְצִין עְלֶיהָ לִישָּׂאֶנָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אַף לִגְזֵילָה וְלִנְזִיקִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַף אֲנָן נַמֵּי תַנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן. לִגְזֵילָה מִן הָדָא. אִם הָיָה דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֵרָיוּת חַייָב לְשַׁלֵּם. לִנְזִיקִין מִן הָדָא. אֵין נִפְרָעִין מִנִּיכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוֹרִית. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין נִפְרָעִין מִנִּיכְסֵי יְתוֹמִין לִנְזִיקִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוֹרִית. וְהָא תַנֵּי. עָמַד הַבֶּן תַּחַת הָאָב הַנִיזָּקִין שָׁמִין בַּעִדִּית וּבַעֲלֵי הַחוֹב בַּבֵּינוֹנִית וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בַּזִיבּוֹרִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּאן בְּיָתוֹם גָּדוֹל. כָּאן בְּיָתוֹם קָטוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן ביתום גדול. מן העדית ביתום קטן מן הזיבורית. אבל בבבלי גיטין דנ''ט מסיק לה דבין מגדולי' בין מקטני' מן הזיבורית:
והא תני עמד הבן תחת האב. לכל הדינין הבן עומד תחת האב לשלם לניזקין בעדית כו' אלמא אף מן היתומין גובין הנזיקין מעדית:
לנזיקין מן הדא. דתנן בפרק הניזקין אין נפרעין כו' וכדמפרשינן התם כיני מתני' כן הוא הא דקאמר מן נכסי היתומים מן הזיבורית על נזיקין הוא דקאמר דאע''ג דדין הנזיקין מן העדית מנכסי יתומין אף הן אין נפרעין אלא מן הזיבורית:
לגזילה מן הדא. דתנן בהגוזל בתרא שאם הניח להם אביהם נכסים שיש להן אחריות חייבין לשלם מהן גזילת אביהן:
אף לגזילה ולנזקין. נפרעין מנכסי היתומי':
מפני חינה. שימצאו הנשים חן בעיני האנשים כדמפרש ואזיל מפני שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה אם יהיה לה ממון:
מאי כדון. ומה טעם לרבנן דלא חשו כ''כ משום מזונות:
דר''ש אומר במגבה הדבר תלוי. לקמן פרק אלמנה ניזונת גבי אלמנה המוכרת למזונות קאמר ר''ש משגבתה כתובתה במקצת שוב אין לה מזונות:
מאן חש למזונות. כלומר שחוששין אנו בכל צדדי תקנות לפטור מזונות האשה מנכסי היתומים ר''ש היא:
אף לכתובת אשה. אם יש עליהן לפרוע כתובת אשה כדמפרש רבי ינאי טעמא מפני מזונות שכל זמן שאין פורעין לה הכתובה ניזונת היא מן הנכסים והוי נמי רווחא דיתמי:
מנכסי יתומין וכו' אין פורעין מנכסי יתומין. אין ב''ד נזקקין לפרוע מנכסיהם אלא בשטר שהרבית אוכלת בו שהיה אביהם חייב לעכו''ם ברבית ומשום רווחא דיתמי וכגון שקיבל עליו לדון בדיני ישראל כדמוקי לה בערכין דף כ''ב:
56a נִתְחַייֵב אָבִיו שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין וּמֵת אֵין בְּנוֹ גוֹבֶה. דִּלֹ כֶן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. וְיֵשׁ אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָתוֹ לִבְנוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַתְּ אָמַרְתְּ. פָּגַם אָבִיו שְׁטָרוֹ בְּבֵית דִּין אֵין בְּנוֹ גוֹבֶה. רַב חִסְדָּא בְּעָא. בְּגִין דַּהֲלַךְ אִילֵּין תַּרְתֵּי פְסִיעָתָא הוּא מַפְסִיד. אִילּוּ פְגָמוֹ חוּץ לְבֵית דִּין אַתְּ אֲמַר. גּוֹבֶה. מִפְּנֵי שֶׁפְּגָמוֹ בְּבֵית דִּין אַתְּ אֲמַר. אֵינוֹ גוֹבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב חסדא בעא. על הא דרבי אבין וכי בשביל שהלך זה שני פסיעות אלו לב''ד יהא מפסיד בתמיה דבפוגם חוץ לב''ד ומת את אמר בנו גובה ומפני שפגמו בב''ד יהא נפסד אלא לא אמרו כלל בפוגם שטרו אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא במילי אחריני דוקא כדאמרן:
את אמרת. כלומר לדידך אפילו בפוגם שטרו בב''ד נמי אין בנו גובה דהא נתחייב שבועה בב''ד והיותר נראה דגרסינן זאת אומרת כלומר דקס''ד דרבי אבין דפוגם שטרו נמי בכלל:
נתחייב אביו שבועה בב''ד. בעלמא קאי כגון שמת לוה בחיי מלוה שכבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ומת איך בנו גובה כדמפרש טעמא דאם לא כן מה אנן אמרין ויש אדם מוריש שבועה לבנו בתמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source